רש"י על סנהדרין מ״ה

1 גמ' פרק אחד - כלומר מעט ממנו מלפניו ויש אומרים פרק חתיכת בגד ולשון פרק בתרוייהו לישני טורנצי"ן:

2 ולא אותה - דאין אשה נסקלת ערומה:

3 ור' יהודה - אמר לך אותו לאו למעוטי אשה אתא אלא לאורויי לן דנסקל ערום דמאותו נפקא לן בלא כסותו:

4 לא שנא הוא ולא שנא היא - שהרי אין כאן מיעוט והשוה הכתוב איש לאשה לכל מיתות שבתורה:

5 להרהורא - שמא יתנו בה עיניהם ויבואו לידי הרהור דאי לאו האי טעמא נהי דלרבנן לא אצרכה קרא להפשיטה נעביד לה אנן כדי שתמות מהר:

6 בבגדיה - של סוטה:

7 נקרעו - כדרך כל הנקרעים:

8 נפרמו - קרע משונה לכאן ולכאן ולחתיכות קטנות:

9 וסותר את שערה - קלעי שערה:

10 ונוסרו כל הנשים - ואם לא היו מקלקלין אותה אין כאן ייסור אם תצא זכאה ואנו מתכוונים לביישה ואפילו היא זכאה שלא נטמאה מכל מקום פרוצה היתה שהרי קינא לה ונסתרה:

11 הכא - דמיקטלא אין ייסור גדול מזה וטעמא לאו משום הרהור היא:

12 מיתה יפה - ולא תבזהו:

13 בזיוני דאינש עדיף ליה - כלומר גדול בעיניו טפי מניחא דגופיה הלכך נוח לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות ואע"ג דאיכא צערא דגופא ולא תבזה אותה להפשיטה הלכך זו היא ברירת מיתה יפה:

14 ניחא דגופא עדיף ליה - גדול בעיניו טפי מבזיוני הלכך כשתפשיטנה זו היא יפה לה:

15 מתני' היה גבוה שתי קומות - ומפילו משם לארץ:

16 הופכו על מתניו - כשהוא מושכב פרקדן הוא מגונה יותר:

17 גמ' תנא וקומה שלו - שהיה מפילו מעומד ולא מיושב:

18 ומי בעינן כולי האי - דבלאו הכי ליכא שיעור מיתה:

19 מה בור שהוא כדי להמית - משנה היא בבבא קמא דף נ: אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה חייב בנפילת שור וחמור אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית והיינו עשרה טפחים דסתם בור אינו פחות מעשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית ומאי ניהו עשרה טפחים היו פחותין מכאן ונפל לתוכן שור וחמור ומת פטור אלמא עשרה הוי שיעור להמית:

20 מיתה יפה - שימות מהר:

21 מינוול - אם גבוה יותר מדאי מתפזר גופו ואבריו מתפרקין וכריסו נבקעת:

22 מניין שבדחייה - נידונו הנוגעים בהר סיני ת"ל ירה לא תגע וגו':

23 יירה - לשון השלכה כמו שמות ט״ו:ד׳ ירה בים ומשמעות דריש ולא ריבוייא:

24 מניין - שסקילת אבנים הוזכרה שם ת"ל סקול דהוא לשון אבנים כדכתיב דברים כב וסקלוה כל אנשי עירה באבנים:

25 ומנין שבסקילה ובדחייה - אם הוצרך לשתיהן כגון שדחפוהו ולא מת:

26 ת"ל כי סקול יסקל או ירה יירה - ריבוייא הוא דאי חדא מינייהו דווקא קאמר או הא או הא ליכתוב כי סקול או ירה מדכתיב הני לרבויי כתבינהו:

27 שאם מת בדחייה יצא - לכך נאמר או לחלק:

28 ומניין שאף לדורות - כל חייבי סקילה תהא דחייה שם:

29 תלמוד לומר סקול יסקל - לשון עתיד ולא כתב כי סקל סקל או ירה ירה:

30 ושדי ליה איהו - חד מינייהו:

31 דתיתי מרזיא - מכח גדול דשנים אין יכולין לכוון כחם להשליך כאחד כשזה משליך זה מעכבו אבל היחידי משליך בכח:

32 היתה - משמע כל הימים היתה לכך והיא נקברת עמו:

33 כולם נקברים עמו - מקבור תקברנו יתירא נפקא לן לקמן בפירקא סנהדרין דף מו::

34 בתפיסתו - בתוך ארבע אמות אבל לא נקברו עמו ממש:

35 גידמין הכי נמי דפסילי - ואם כן נימא עדי גידמין פסולין למה לי דנקט נקטעה לאחר מכאן:

36 יד העדים - יד שהיתה להם תהיה להם בשעת מיתה אבל גידמין מעיקרא לא מישתמעו מיניה דזו היא יד שלהם:

37 הרי זה יהרג - ואע"פ שאין כאן יד עדים הראשונים אלמא לא בעי קרא כדכתיב דלאו דוקא איכתיב אלא למצוה בעלמא:

38 בהן הן עדיו - כגון דהנך שנים המעידים עליו שנגמר דינו בבית דין הן הן עדים שהעידו עליו מתחילה ונתחייב על פיהם:

39 אין לי - אי לא כתיב אלא יומת:

40 אלא מיתה הכתובה בו - סייף כדיליף לקמן בד' מיתות ד' נב::

41 מות יומת - ריבוייא הוא:

42 משום דהוי רוצח - הנידון בבית דין:

43 וגואל הדם - כלומר מיתה שגואל הדם ממיתו לרוצח שוגג שיצא חוץ לעיר מקלטו שני כתובין הבאים כאחד כו':

44 היה אחד מהן גידם - אביו או אמו של סורר ומורה:

45 בננו זה - משמע שרואין אותו:

46 ולא חרשין - שאינן שומעין מה שמשיב להם ואינן יודעין אם שמע תוכחתם אם לאו:

47 כולי קרא יתירא הוא - דהוה ליה למיכתב והוציאוהו אל שער העיר ההיא וסקלוהו כדכתיב בכל שאר נסקלין ותו לא מידי כל אורך דברים זה למה:

48 רבי אליעזר - לא בעי קרא כדכתיב וכן ר"ש:

49 מתני' אלא מגדף - מברך את השם ובגמרא מפרש טעם:

50 אין דנין שנים ביום א' - בב"ד א' משום דלא מצו להפוכי בזכותיה דכל חד חד צריך לבקש ראיות למיתה זו ולמיתה זו ובגמרא מפרש דבשתי עבירות קאמר דאין ראיותיהן שוות ושמעון בן שטח שעה הוצרכה לכך שהיו בנות ישראל פרוצות בכשפים ועשה סייג לשעה ותלאן לפרסומא למילתא ודן את כולם ביום אחד מפני קרוביהם שלא יתקשרו להצילן:

51 גמ' כי קללת אלהים - מפני שבירך את השם נתלה והעוברים והשבים אומרים מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם וגנאי הדבר כלפי מעלה להיזכר:

52 מה מקלל בסקילה - ונתלה דכתיב ביה ותלית אף כל שבסקילה נתלה:

53 אף כל שכפר בעיקר - אין לך לרבות אלא העובד ע"ז:

54 דרשי כללי ופרטי - דורשין את התורה בכלל ופרט כל מקום שסתם ואח"כ פירש דורשין את האחרון בפרט:

55 ורבי אליעזר דורשו במיעוט - ויש חילוק בין זה לזה פרט היינו פירוש הכלל ואין בכלל אלא מה שבפרט ואפילו הדומה לפרט אין מתרבה מן הכלל אבל הדורשו במיעוט לא עקר את הכלל ממקומו אלא מיעוטי במקצת שמתחילה היה משמע כל דבר ובא המיעוט ומיעט משמעו שלא תאמר הכל במשמע אלא כגון זה הכתוב אחריו והדומין לו: